<h1>ארחות חיים הלכ' יבום סימן ג'</h1>
<h2>דף נג:</h2>
שנינו הבא על יבמתו בין בשוגג בין במזיד בין באונס בין ברצון בין היתה ערה או ישנה בין בא עליה כדרכה בין שלא כדרכה בין הערה בה בין גמר ביאה קנה. בד"א בשנתכוין לבעול אבל אם נפל מן הגג ונתקע בה או שבא עליה כשהוא ישן או שכור שלא הכירה לא קנה.
<h2>דף צב:</h2>
אסורה היבמה להנשא לשוק שנאמר לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר. ואם נשאת היבמה בעלה לוקה עליה כשבא עליה ומוציאה בגט ואסורה ליבם אך חולצת ומותרת לאחרים. אך אם נתקדשה מותרת לזה שנתקדשה אחר חליצת היבם או ליבם אחר שנתן לה גט.
<h2>דף צג:</h2>
נאמן עד אחד להעיד על אשה שמת בעלה ומתיבמת על פיו (ונשאת על פיו) או שמת היבם או שנולד (לו) בן לבעלה להתירה לזר. ואפילו עבד או שפחה או (גר) [עכו"ם] [אם הם] מסיחים לפי תומם. והגיה הר"ף ז"ל עליו (במקומות אלו) [בצרפת] נוהגין לחלוץ ולא ליבם באשכנז [נהגו גם ליבם] ולענין כפיה אם אין ליבמה כל בבית (נהגו) [כופין] לחלוץ. ואם עשירה היא נהגו לעשות פשרה (מן הממון) [בממון] ולתת ליבם. ע"כ.
<h2>דף קיח:</h2>
מעידין במיתת יבם שמת כמו שמעידין באשת איש להתירה אבל היא בעצמה אע"פ שהיא נאמנת לומר מת בעלי אינה נאמנת לומר מת יבמי.
